החלטה בתיק ע"מ 1900/13

הרקע

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו עבירה אחת של יציאה מן האזור וכניסה לישראל ללא היתר כדין: מתחילת שנת 2013 ועד למעצרו של המשיב ב-30/7/13, הוא יצא את האזור ללא היתר במספר הזדמנויות, כשלוש פעמים בכל חודש, לרבות יומיים לפני מעצרו וביום מעצרו.

בית המשפט קמא לא קיבל את בקשת התביעה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. כב' השופט סא"ל קובי רז אמנם מצא כי יש תשתית ראייתית מספקת, ויש עילת מעצר; אולם לאחר שהתרשם כי המשיב אינו אדם מסוכן אלא איש עסקים ובעל חברה הפועלת בישראל, ששיתף פעולה עם חוקריו; ולאחר שמצא כי עברו של המשיב נקי והוא אינו צפוי לעונש מאסר ממושך גם אם יורשע - סבר כי אפשר להסתפק בחלופת מעצר שתבטיח את התייצבותו של המשיב למשפטו. המשיב שוחרר בהפקדת ערבות של 30,000 ש"ח וערבות צד ג' ישראלי על סך 20,000 ש"ח.

על החלטה זו הגישה התביעה ערר.

הדיון בערר נערך שלא בנוכחות המשיב, לפי בקשתו של בא כוחו, שנאלץ לעזוב את בית המשפט עוד לפני שהובא אליו המשיב.

טיעוני הצדדים

התובע המלומד טען, כי לפי החישוב שערך המשיב עצמו - בחודשים האחרונים הוא נכנס לישראל ללא היתר כ- 14 פעמים. בשתיים מהן - במרץ וביוני 2013 - נעצר המשיב בידי כוחות הביטחון, נחקר ושוחרר ללא העמדה לדין. כיוון שגם מעצרים אלה לא גרמו למשיב לחדול מלהיכנס לישראל, וכיוון שעסקיו בישראל מהווים תמריץ חזק לשוב ולצאת את האזור ללא היתר, אין מקום להסתפק בחלופת מעצר.

הסנגור המלומד ביקש להותיר על כנה את החלטת בית המשפט קמא. לטענתו, המשיב בעל עבר פלילי נקי, הוא אדם נורמטיבי ובעל עסקים מכובד שאינו מסכן איש, ואף לא השתמש בתיעוד מזויף. סכום הערבות הגבוה שנקבע בערכאה קמא יבטיח שלא ישוב לבצע עבירות ויתייצב למשפטו. בתי המשפט שחררו בעבר בערבות אנשים שעברו עבירות חמורות אף יותר.

דיון והכרעה

כיוון שהצדדים לא חלקו על קיומה של תשתית ראייתית מספקת, לא ארחיב בעניין זה. די לציין כי המשיב הודה בחקירתו בכך, שביום מעצרו יצא את האזור כדי להתפלל בירושלים, בחושבו כי הדבר מותר בחודש הרמדאן למי שגילו מעל ארבעים שנה. כן הודה כי כשלוש פעמים מדי חודש הוא נוהג לצאת מהאזור ללא היתר ולהיכנס למפעל שיש שבבעלותו, המצוי בכפר קאסם שבישראל.

לפי הפסיקה, עבירה של יציאה מן האזור וכניסה לישראל ללא היתר יותר מפעם אחת - מקימה עילת מעצר (ראה ע"מ 1402/12 עמאד נתשה). עם זאת, במרבית המקרים ראוי לבחון האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר, בדרך כלל בדמות הפקדת ערבות כספית או ערב צד ג'. על כן, טוב עשה בית המשפט קמא, כשבחן את נסיבותיו האישיות של המשיב ושקל אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

עם זאת, אני סבור כי מסקנתו של בית המשפט קמא צריכה להיות הפוכה. העובדה שהמשיב הוא אדם נורמטיבי במרבית אורחות חייו, ואינו מסכן את חייו של איש, והעובדה שהוא בעל מפעל ואמצעים כספיים ניכרים - אין בהן די להצדיק נקיטת חלופת מעצר. מי שיש לו מפעל בישראל ורואה צורך להגיע אליו מספר פעמים בכל חודש, ומי שגם שני מעצרים קודמים וחקירות במשטרה מן העת האחרונה לא הרתיעו אותו מלשוב ולצאת את האזור ללא היתר - הדעת נותנת כי יתקשה מאד לעמוד בפיתוי לשוב ולצאת את האזור כדי לטפל בעסקיו (ראה ע"מ 1300/13 מחמד סוויטי).

להערכתי, הפיתוי להיכנס לישראל ללא היתר, העומד בפני המשיב - אינו נופל מן הפיתוי של תושבי האזור קשי-היום המבקשים לפרנס את משפחותיהם בעבודה בישראל. כיוון שתושב האזור שמתפרנס מעבודות כפיים היה נעצר עד תום ההליכים, לו נתפס יוצא את האזור לאחר שכבר נעצר בעבר - כך ראוי לנהוג גם במשיב זה, ללא הפלייה על רקע סוציו-אקונומי. המבחן הראוי אינו אם המשיב יכול להפקיד סכומי כסף גדולים, אלא האם די בערבות כספית - או בחלופה אחרת כלשהי - להבטיח במידת ודאות מספקת כי הנאשם לא יחזור לסורו בעת משפטו, ויתייצב לדיונים בעניינו.  

מאחר שאני סבור כי הפיתוי שעומד בפני המשיב לא ימצא מענה בהפקדה כספית - אני רואה לנכון להפוך את החלטתו של בית המשפט קמא, ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ניתנה היום, 6 באוגוסט 2013, ל' באב התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: